בס"ד
הניצחון על איראן עובר דרך יהודה , שומרון ועזה
English follows Hebrew
המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו. כדי שהשינוי יבטיח את ביטחונה של ישראל עליה לבצע עוד צעד אחד קריטי שימנע סופית הקמת מדינה איראנית בלב ארצנו.
יהודית קצובר ונדיה מטר, יושבות ראש תנועת הריבונות
לקריאת המאמר:
בערוץ 7: https://www.inn.co.il/news/692037
באת ריבונות: https://www.ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=1028&lang=1
המערכה מול האיום האיראני מחדדת מספר תובנות יסוד הנוגעות לעתידה, קיומה וביטחונה של ישראל. בין התובנות הללו גם האמת האסטרטגית לפיה האיום על ישראל אינו מגיע רק מטהרן, אלא מהשאיפה האיראנית להקיף את ישראל בטבעת אש עוינת הממתינה ליום פקודה.
את טבעת החנק הזו ניסתה איראן לבנות בכל מקום בו נוצר ריק שלטוני מוחלט או יחסי, כך בעזה, כך בלבנון, כך בסוריה, כך בגבול איראן עיראק, כך בתימן ובמוקדים נוספים במזרח התיכון. איראן מזהה את הוואקום השלטוני וממהרת להשחיל אליו את זרועות התמנון הרעילות שלה, ודרכן מבססת את השפעתה המאיימת על עתיד ישראל.
תובנה בסיסית זו מעצימה ומחדדת את השאלה הבסיסית שעל כל ישראלי, ובוודאי על כל מנהיג בישראל, לשאול את עצמו: האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להשאיר ישות עוינת נוספת כזו, והפעם בלב הארץ פנימה?
ואכן, לגודל הטרגדיה ולגודל האבסורד, בתוככי ארצנו, ביהודה ושומרון, כמו גם בעזה, עדיין קיימת מאז הסכמי אוסלו ישות עוינת, חמושה מכף רגל ועד ראש, כזו הפועלת בכל זירה על מנת לקעקע את זכות קיומה של ישראל, ישות שלא חדלה מלהביע הזדהות מלאה עם שלטון האייתולות האיראני, ישות שאנשיה, מנהיגיה ואזרחיה, עולים על הגגות בצהלה לנוכח פגיעת טילים איראניים בלב אוכלוסיה אזרחית ישראלית.
אוכלוסייתה של ישות זו אינה אלא צאצאיהם של מחפשי עבודה שהיגרו לכאן בעיקר בשליש הראשון של המאה הקודמת, אך המשיכו לנהור אליה גם בהמשך. מצוקה כלכלית היא זו ששלחה אותם לכאן ולא זכות לאומית היסטורית כלשהי. מאוחר יותר התאגדו המתקבצים מעיראק, סוריה, מצרים ואפריקה תחת נרטיב שקרי של "עם פלשתיני" הדורש מדינה משלו, כאשר שאיפתם הלאומית היא חיסול מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
בימים אלה נמצאת ישראל בעיצומה של מלחמה שהשלכותיה דרמטיות על האזור כולו. כהבטחתו מיד לאחר השבעה באוקטובר מוביל ראש הממשלה, נתניהו, לשינוי פני המזרח התיכון כולו. במסגרת זו חייבת המלחמה הנוכחית להביא לשינוי דרמטי גם מול האיום הפנימי ביהודה שומרון ורצועת עזה.
נזכיר, יהודה ושומרון אינם עוד אזור במפת המזרח התיכון. זהו הרכס השולט על מישור החוף שבו חיה מרבית אוכלוסיית ישראל. המרחק מאריאל לכפר סבא הוא כעשרים קילומטרים בלבד. המרחק מגוש עציון לירושלים נמדד בדקות. די במבט חטוף במפה על מנת להבין שבפנינו מרחב גיאוגרפי אחד, מהים ועד הירדן.
אך מעבר לשיקולים הביטחוניים והגיאוגרפיים, יהודה ושומרון הם גם לב ליבה של ההיסטוריה היהודית. שכם, בית־אל, שילה וחברון אינן רק נקודות על המפה. אלו המקומות שבהם התעצבה זהותו של העם היהודי. גם עזה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ישראל. בשובו לארצו בעת החדשה לא שב עם ישראל לארץ זרה, אלא למולדתו ההיסטורית, שאגב, מוכרת ככזו גם בקוראן.
הקו הירוק, שנקבע לאחר מלחמת העצמאות במסגרת הסכמי שביתת הנשק של 1949, מעולם לא נועד להיות גבול מדיני קבוע. הוא שיקף את מיקום הכוחות ביום הפסקת האש ולא את גבולותיה ההיסטוריים או הגיאוגרפיים של הארץ.
מאז חלפו עשרות שנים והמציאות עצמה כבר טשטשה את הקו ההוא. אזרחי ישראל חיים, עובדים ונעים במרחב אחד המחבר בין ערי מישור החוף ליישובי יהודה ושומרון. קרוב למיליון יהודים גרים מעבר לקו הירוק, במאות ישובים ביהודה ושומרון ובשכונותיה הצפוניות והמזרחיות של ירושלים. כבישים, אזורי תעשייה ותשתיות מחברים בפועל בין חלקי הארץ ומעידים עד כמה מדובר במרחב חיים משותף אחד.
ועם כל זאת עדיין לא הוחלה הריבונות הישראלית הרשמית על יהודה ושומרון.
בימים אלה, בהם ישראל פועלת במלוא העוז והנחישות להסרת האיום האיראני מעל אזרחיה, חשוב להבטיח שאיום כזה לא יתבסס בלב הארץ ובעזה. כל עוד ישראל אינה מחילה את ריבונותה על יהודה, שומרון ועזה אופצית הקמת אותה "מדינה פלשתינית" נותרת חיה ובועטת.
יציבות אמיתית באזור תושג כאשר אופצית הקמתה של מדינת טרור שכזו תוסר לנצח מהשולחן ותתחולל התאמה בין המציאות המדינית למציאות ההיסטורית, הגיאוגרפית והמעשית. החלת ריבונות ישראלית ביהודה, שומרון ועזה היא מהלך הכרחי אותו ניתן לבצע דווקא בעת מלחמה. מהלך שכזה יבהיר לעולם כולו, לשכנינו שמסביב ולעצמנו כי בלב הארץ ובחבל עזה לא תקום ישות עוינת כלשהי. החלת הריבונות תאפשר את פירוקה של הרשות הפלשתינית ושאר ארגוני טרור ותאפשר הקמת מנגנון שיחזיר את ערביי יהודה, שומרון ועזה למדינות מהן הגיעו. 22 מדינות ערביות קיימות כיום,57 מדינות מוסלמיות פרוסות ברחבי הגלובוס ומולן מדינה יהודית אחת בלבד, קטנה ממדינת ניו-גרסי בארה"ב.
רגעים היסטוריים של שינוי אזורי יוצרים לעיתים הזדמנויות נדירות לעצב מציאות חדשה ובטוחה יותר. ישראל ניצבת כעת באחד מאותם רגעים נדירים. אם אנו מבקשים להבטיח ניצחון אמיתי ויציב – כזה שימנע את האיום הבא – יהיה עלינו, לאחר הניצחון על איראן, להחיל את ריבונות ישראל על כל מרחבי הארץ בין הים לבין הירדן.
ביטחונה של ישראל לא ייקבע רק בהכרעות הזירות הרחוקות, אלא גם במרחב הקרוב ביותר אליה.
לקריאת המאמר:
בערוץ 7: https://www.inn.co.il/news/692037
באת ריבונות: https://www.ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=1028&lang=1
-----------------------------
תנועת הריבונות
אנו מזמינים אתכם להצטרף ולתמוך בתנועת הריבונות: https://linktr.ee/ribonut.il
The Victory over Iran Passes Through Judea, Samaria, and Gaza
If Israel wants lasting security, it must prevent the emergence of another Iranian-backed entity in the heart of the country.
Yehudit Katsover and Nadia Matar, co-chairs of the Sovereignty Movement
If Israel seeks a real and lasting victory over Iran, it must also act in Judea, Samaria, and Gaza.
Published on JNS: https://www.jns.org/the-victory-over-iran-passes-through-judea-samaria-and-gaza/
Published on the Sovereignty website: https://www.ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=1028&lang=2
The Middle East is changing before our eyes. If this transformation is to guarantee Israel's security, Israel must take one additional critical step—one that will finally prevent the establishment of an Iranian-backed state in the heart of our land.
The campaign against the Iranian threat sharpens several fundamental insights regarding Israel's future, its very existence, and its security. Among them is a strategic truth: the threat to Israel does not come only from Tehran itself, but from Iran's ambition to surround Israel with a hostile ring of fire waiting for the order to strike.
Iran has attempted to build this suffocating ring wherever a complete or partial vacuum of governance has emerged—whether in Gaza, Lebanon, Syria, along the Iran–Iraq border, in Yemen, and in other locations throughout the Middle East. Iran identifies such governmental vacuums and quickly inserts its poisonous tentacles into them, using them to establish its influence and threaten Israel's future.
This fundamental insight sharpens a basic question that every Israeli—and certainly every Israeli leader—must ask: can Israel allow another such hostile entity to remain, this time in the very heart of the country?
Indeed, in a tragic and absurd reality, within our own land—in Judea and Samaria as well as in Gaza—there has existed since the Oslo Accords a hostile entity armed from head to toe. It operates on every front to undermine Israel's right to exist, openly expresses full identification with the Iranian ayatollah regime, and its leaders and supporters have been seen celebrating on rooftops as Iranian missiles strike Israeli civilian population centers.
The population of this entity largely descends from labor migrants who arrived here mainly during the first third of the twentieth century and continued to come afterward. They came because of economic hardship, not because of any historic national right. Later, these groups—originating from Iraq, Syria, Egypt, and Africa—were consolidated under the false narrative of a "Palestinian people" demanding a state of their own, while their national aspiration has consistently been the destruction of the State of Israel as the nation-state of the Jewish people.
Israel is currently in the midst of a war whose consequences are dramatic for the entire region. As he promised immediately after October 7, Prime Minister Benjamin Netanyahu is leading efforts to reshape the Middle East. Within this context, the current war must also bring about a dramatic change in addressing the internal threat in Judea, Samaria, and the Gaza Strip.
It must be remembered that Judea and Samaria are not just another area on the map of the Middle East. They form the mountain ridge overlooking Israel's coastal plain, where the majority of the country's population lives. The distance from Ariel to Kfar Saba is only about twenty kilometers. The distance from Gush Etzion to Jerusalem is measured in minutes. A brief glance at the map makes it clear that this is one continuous geographic space—from the Mediterranean Sea to the Jordan River.
Beyond the security and geographic considerations, Judea and Samaria are also the heart of Jewish history. Shechem, Beit El, Shiloh, and Hebron are not merely points on a map; they are the places where the identity of the Jewish people was formed. Gaza too is an integral part of Israel's history. When the Jewish people returned to their land in modern times, they did not return to a foreign country but to their historic homeland—which, incidentally, is also recognized as such in the Quran.
The Green Line, established after Israel's War of Independence as part of the 1949 Armistice Agreements, was never intended to be a permanent political border. It merely reflected the positions of the forces on the day the ceasefire took effect, not the historical or geographic boundaries of the land.
Decades have passed since then, and reality itself has blurred that line. Israeli citizens live, work, and move within a single space that connects the cities of the coastal plain with the communities of Judea and Samaria. Nearly one million Jews live beyond the Green Line, in hundreds of communities throughout Judea and Samaria and in the northern and eastern neighborhoods of Jerusalem. Roads, industrial zones, and infrastructure connect the different parts of the country in practice, demonstrating that this is in fact one shared living space.
And yet, despite all this, official Israeli sovereignty has still not been applied to Judea and Samaria.
At a time when Israel is acting with full strength and determination to remove the Iranian threat from above its citizens, it is essential to ensure that such a threat will not take root in the heart of the country or in Gaza. As long as Israel does not apply its sovereignty over Judea, Samaria, and Gaza, the option of establishing that "Palestinian state" remains alive.
True stability in the region will be achieved when the option of establishing such a terrorist state is permanently removed from the table and when political reality aligns with historical, geographic, and practical reality. Applying Israeli sovereignty over Judea, Samaria, and Gaza is a necessary step—one that can and should be taken precisely during wartime.
Such a step would make clear to the entire world, to our neighbors, and to ourselves that no hostile entity will arise in the heart of the land or in the Gaza Strip. Applying sovereignty would enable the dismantling of the Palestinian Authority and other terrorist organizations and allow the creation of a framework that would return the Arabs of Judea, Samaria, and Gaza to the countries from which they came.
Today there are 22 Arab states and 57 Muslim states across the globe. Opposite them stands only one Jewish state—smaller even than the U.S. state of New Jersey.
Historic moments of regional transformation sometimes create rare opportunities to shape a new and more secure reality. Israel now stands at one of those rare moments. If we seek to ensure a true and lasting victory—one that prevents the next threat—we must, following victory over Iran, apply Israeli sovereignty across the entire land between the Mediterranean Sea and the Jordan River.
Israel's security depends as much on controlling its own heartland as on distant battlefields—and we must never lose sight of that reality.
----------------------------------------------------
The Sovereignty Movement
We invite you to join and support the Sovereignty Movement
Please Click here: https://linktr.ee/sovereignty.il
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "nashimbyarok" group. This group is owned and operated by Women In Green For Israel's Tomorrow.
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "Ribonut Sovereignty (nashimbyarok)" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to
.
.
