בס"ד
תשעה באב – לא הרומאים על ספסל הנאשמים
English follows Hebrew
יהודית קצובר ונדיה מטר, תנועת הריבונות
לקריאה באתר ריבונות: https://www.ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=1067&lang=1
לקריאה בערוץ 7:
https://www.inn.co.il/news/702107
אילו תשעה באב היה מתקיים היום בבית משפט – את מי היינו מושיבים על ספסל הנאשמים?
את הרומאים? זו התשובה הקלה.
אבל תשעה באב איננו רק יום זיכרון. הוא יום של חשבון נפש לאומי. אם החורבן הוא אובדן הריבונות, עלינו לשאול האם באמת תיקנו אותו, או שמא הוא עדיין חי בתוכנו גם בדור שזכה לשוב לארצו.
חורבן איננו רק הרס של אבנים. חורבן הוא אובדן הריבונות.
זכינו לשוב לארץ ישראל. הקמנו מדינה חזקה, קיבצנו גלויות, בנינו ערים, יישובים וחוות והפרחנו את השממה. אבל ההיסטוריה היהודית מעולם לא חלמה רק על חיים בארץ. היא חלמה על ריבונות בארץ.
וכאן מתחילה הטרגדיה של דורנו.
אנחנו ממשיכים לדבר על הסכנה שמא תקום כאן מדינה פלשתינית, אך מסרבים לראות את המציאות. בתוך לב ארץ ישראל פועלת למעשה מדינה פלשתינית עם כל המאפיינים המדינתיים. יש לה מוסדות שלטון, מנגנוני ביטחון, מערכת משפט, מערכת חינוך, קשרי חוץ ודגל. היא פועלת בזירה הבין־לאומית, מחנכת לשנאת ישראל ופועלת לשלול את זכותו של העם היהודי על ארצו.
אם כך, מדוע אנחנו ממשיכים לומר שהמדינה הפלשתינית היא איום עתידי?
אין עוד מדינה בעולם שהייתה משלימה עם קיומה של מדינה עוינת הפועלת בלב ארצה נגדה.
אבל אנחנו התרגלנו למציאות הזאת.
כאילו לא די בכך, המדינה הפלשתינית ממשיכה לקבוע עובדות בשטח: היא בונה בשטחי C, מקיפה יישובים יהודיים, ומקדמת גם בנייה לגובה כחלק מהמאבק על השליטה במרחב ועל יצירת רצף טריטוריאלי.
הגרוע מכל הוא שלא כפו את המציאות הזאת עלינו.
אנחנו יצרנו אותה.
הסכמי אוסלו לא היו רק טעות ביטחונית. הם העניקו לגיטימציה לרעיון שיש לעם אחר זכות לאומית בלב מולדתנו. מאז העולם אינו צריך להמציא את השקר – הוא נשען גם על החלטות שקיבלנו.
אבל ארץ ישראל איננה לחלוקה.
היא הארץ שהובטחה לאברהם אבינו: "לך אתן את הארץ הזאת."
בפרשת מסעי נאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה." הרמב"ן מסביר שהמצווה היא "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות."
זו איננה רק מצוות התיישבות.
זו מצוות ריבונות מדינית.
גם במחנה הלאומי עלינו לערוך חשבון נפש. לעיתים אנו מאמינים שעוד יישוב, עוד חווה ועוד שכונה ימנעו את המדינה הפלשתינית. ההתיישבות היא מפעל ציוני אדיר ותנאי הכרחי, אך היא איננה תחליף לריבונות. בלי ריבונות, ההתיישבות נשארת חשופה והפיכה.
לכן היעד איננו עוד כביש או עוד שכונה.
היעד הוא אחד:
ריבונות ישראלית מלאה על יהודה, שומרון, בקעת הירדן ועזה ופירוק טוטאלי של הרשות (המדינה) הפלשתינית.
ריבונות היא הכרזה רשמית ע"י ממשלת ישראל: זוהי ארצנו, ואנחנו הריבון היחיד בה.
תשעה באב הוא גם יום של כתב אישום.
לא נגד נבוכדנצר. לא נגד טיטוס. לא נגד הרומאים.הם כבר שייכים להיסטוריה.
כתב האישום של תשעה באב מופנה אלינו – ובעיקר אל ממשלות ישראל לדורותיהן.
במשך עשרות שנים הן בחרו לנהל את הסכסוך במקום להכריע אותו, והשלימו עם קיומה של מדינה עוינת בלב ארץ ישראל.
זו איננה גזירת גורל. זו מדיניות. ועל מדיניות נושאים באחריות.
די להסס. די לדחות. הגיע הזמן להכריע.
דור הגלות חלם לשוב לארץ.
דור תש"ח הקים את המדינה.
דור תשכ"ז שחרר את מרחבי ארצנו.
דורנו ייזכר על פי שאלה אחת: האם היה לו האומץ להשלים את הריבונות.
כאשר איבדנו את הריבונות – חרב בית המקדש.
כאשר נשלים את הריבונות – נוכל לבנותו.
אם לא נעשה זאת, תשעה באב ימשיך להיות לא רק יום זיכרון לחורבן העבר, אלא גם כתב אישום על ההחמצה של דורנו.
ואם נעשה זאת, אולי נזכה להיות הדור האחרון המתאבל על החורבן, והדור הראשון הזוכה לראות את תיקונו השלם – בריבונות מלאה על ארץ ישראל, בריבונות על הר הבית, בבניין בית המקדש ובהופעת אורו של עם ישראל לעולם כולו.
-------------------------------------------------------------------
תנועת הריבונות
: https://linktr.ee/ribonut.il
קישור להמנון הריבונות
https://youtu.be/9q3iORjAjCg?si=vpWYoe1sQJXeymWL
להצטרפות לקבוצת הוואטסאופ
https://chat.whatsapp.com/LXEMYaW6f1F6dpd4BjvTog
תורמים ונותנים כח לריבונות:
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/60201
Tisha B'Av – The Romans Are Not the Ones on Trial
Yehudit Katsover and Nadia Matar, The Sovereignty Movement
To read on Israel National News:
https://www.israelnationalnews.com/news/430556
To read on our Sovereignty website:
https://www.ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=1067&lang=2
If Tisha B'Av were taking place in a courtroom today, who would we place in the dock?
The Romans? That is the easy answer.
Tisha B'Av is far more than a day of remembrance. It is a day of national soul-searching. If the destruction of the Temple represents the loss of Jewish sovereignty, then we must ask ourselves: Have we truly repaired that loss, or does it continue to exist among us—even in a generation that has merited to return to its homeland?
Destruction is not merely the destruction of stones. Destruction is the loss of sovereignty.
We have merited to return to the Land of Israel. We have built a strong state, gathered the exiles from across the world, established cities, communities, and farms, and made the desert bloom. But the Jewish dream was never merely to live in the Land of Israel. The Jewish dream was to be sovereign in the Land of Israel.
And here begins the tragedy of our generation.
We continue to speak about the danger that a Palestinian state might one day be established here, while refusing to recognize the reality before our eyes. In the heart of the Land of Israel, a Palestinian state already exists in practice, possessing all the characteristics of statehood. It has governing institutions, security forces, a judicial system, an educational system, foreign relations, and a flag. It operates on the international stage, educates its people to hatred of Israel, and works to deny the Jewish people’s right to their homeland.
If so, why do we continue to speak of a Palestinian state as a future threat?
There is no other country in the world that would accept the existence of a hostile state operating against it from within the heart of its own territory.
Yet we have become accustomed to this reality.
As if this were not enough, the Palestinian state continues to create facts on the ground: building in Area C, encircling Jewish communities, and promoting high-rise construction as part of its struggle for control of the territory and the creation of territorial continuity.
The most tragic part is that this reality was not imposed upon us.
We created it ourselves.
The Oslo Accords were not merely a security mistake. They granted legitimacy to the idea that another people has national rights in the heart of our homeland. Since then, the world no longer needs to invent this falsehood—it can point to decisions that Israel made.
But the Land of Israel is not meant to be divided.
It is the land promised to Abraham: “To your descendants I will give this land.”
In Parashat Massei we are commanded: “You shall inherit the land and dwell in it.” The Ramban (Nachmanides) explains that this commandment means “that we must not leave it in the hands of any other nation.”
This is not merely a commandment to settle the land.
It is a commandment to establish Jewish political sovereignty.
The national camp, too, must engage in self-examination. At times, we believe that one more community, one more farm, or one more neighborhood will prevent the establishment of a Palestinian state. Settlement is a magnificent Zionist enterprise and an essential condition—but it is not a substitute for sovereignty. Without sovereignty, settlement remains vulnerable and reversible.
Therefore, the goal is not another road or another neighborhood.
The goal is one thing:
Full Israeli sovereignty over Judea, Samaria, the Jordan Valley, and Gaza, together with the complete dismantling of the Palestinian Authority (the Palestinian state).
Sovereignty means an official declaration by the Government of Israel:
This is our land, and we are the sole sovereign authority over it.
Tisha B'Av is also a day of indictment.
Not against Nebuchadnezzar. Not against Titus. Not against the Romans.
They belong to history.
The indictment of Tisha B'Av is directed at us—and especially at the governments of Israel throughout the generations.
For decades, they chose to manage the conflict rather than resolve it, accepting the existence of a hostile state in the heart of the Land of Israel.
This is not a decree of fate. It is a policy.
And policies carry responsibility.
Enough hesitation.
Enough postponement.
The time has come to decide.
The generation of exile dreamed of returning to the Land of Israel.
The generation of 1948 established the State of Israel.
The generation of 1967 liberated the heartland of our country.
Our generation will be remembered by one question:
Did we have the courage to complete the task of sovereignty?
When we lost our sovereignty, the Holy Temple was destroyed.
When we restore our sovereignty, we will be able to rebuild it.
If we fail to do so, Tisha B'Av will continue to be not only a day of mourning for the destruction of the past, but also an indictment of our generation’s missed opportunity.
But if we succeed, perhaps we will merit to be the last generation to mourn the destruction—and the first generation to witness its complete repair: through full Israeli sovereignty over the Land of Israel, sovereignty over the Temple Mount, the rebuilding of the Holy Temple, and the revelation of the light of the People of Israel to the entire world.
----------------------------------------------------------------
The Sovereignty Movement
https://linktr.ee/sovereignty.il
To join the English Sovereignty WhatsApp:
https://chat.whatsapp.com/IJvNAtVuI9v8QlZ2mA552F
Link to the Sovereignty Anthem: https://youtu.be/9q3iORjAjCg
To Donate and strengthen Sovereignty:
https://www.jgive.com/new/en/usd/donation-targets/60201
Thank you- AM YISRAEL CHAI!
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "nashimbyarok" group. This group is owned and operated by Women In Green For Israel's Tomorrow.
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "Ribonut Sovereignty (nashimbyarok)" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to
.
