בס"ד
English follows Hebrew
פרדוכס הנצחון ( גיטה חזני-מלכיאור )
על ישראל לתרגם את ניצחונה הצבאי להישג מדיני היסטורי משנה מציאות. ריבונות היא הישג שכזה. מאמרה של גיטה חזני-מלכיאור
מאמרה זה של של גיטה חזני מלכיאור, סגנית נשיא מכון הרצל וחברת פורום הריבונות, התפרסם לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' ( ערבפרשת שלח)
ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחה שוב ושוב שקיים יחס ישר קבוע בין עוצמת האיום המרחף על קיומו ובין עוצמת ניצחונו הצבאי על האיום. יחס זה זכה בדברי ימינו, בצדק, לתואר הכבוד- נס גלוי- אך יזכה בשורות הללו לכינוי 'פרדוכס הניצחון': ככל שסיכויי הכחדתה של ישראל גבוהים, כן גבוה שיעור קומתו של הניצחון על המנסים להכלותה. עמים ואימפריות שניצבו בפני איומים דומים של פרדוכס הנצחון, נפלו לתהומות השכחה וסיימו את תפקידם ההיסטורי.
חזינו בפרדוכס הניצחון במלוא עוצמתו במלחמת אברהם נגד ארבעת המלכים, בניצחון יהושע על מלכי הדרום, בקרב גדעון נגד מדיין, בנצחון דוד על גליית. 800 שנה אחרי גם בנצחון המכבים על האימפריה ההליניסטית. חזינו בו גם במלחמת התקומה בתש"ח, מלחמת ששת הימים, ומלחמת יום הכיפורים. אך בעוד שההיסטוריה התנ"כית מעידה שלרוב, ישראל ידע לתרגם את פרדוכס הנצחון למציאות מדינית, הרי שההיסטוריה של מדינת ישראל השלישית מעידה אחרת.
גם במלחמת התקומה השניה בה ישראל הייתה פסע מחידלון חלילה, עינינו חוזות ממש בימים אלה בהתהוותו של פרדוכס ניצחון ניסי שעוצמתו חסרת תקדים: בניגוד מוחלט לעוצמת הסכנה הקיומית שריחפה מעלינו, ישראל, כמדינת לאום יהודית עצמאית, לראשונה בתולדות ההיסטוריה של העמים, מנהיגה את אומות העולם במלחמת בני אור באימפריית האופל על שִבעת צבאותיה הווסאליים, שנראו עד לא מזמן בלתי מנוצחים, ומביסה אותם בניצחון צבאי מוחלט שההיסטוריה המודרנית טרם ידעה. שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
אומות העולם, מתבוננות בהשתאות מהולה הערצה-קנאה בנס התקומה הגלוי, ביכולותיה הצבאיות המהפנטות של ישראל, ותוהות שמא בכל זאת יש ברכה אלוקית בעם הזה שכדאי להסתופף בצילה? הן- מבינות ששום דבר לא יהיה עוד כמו שהיה. ישראל שינתה סדרי עולם לבלי שוב. אך האם אמנם ישראל תדע לתרגם את פרדוכס הניצחון של מלחמת התקומה השניה, אולי הנצחון הצבאי הגדול בתולדותיה, למונחים מדיניים-היסטוריים משני מציאות כפי שהאומות מצפות?
במלחמת התקומה הראשונה, בן גוריון, תרגם את פרדוכס הנצחון להישג מדיני בהרחבה דרמטית של שטחי החלוקה המקוריים שהוסיפה לריבונותנו- כ-5,700 קמ"ר. כתר התקומה השניה יועד לכתחילה לפרדוכס ניצחון מלחמת ששת הימים. תוספת של חבל ארץ התנ"ך בסדר גודל דומה, לספר החוקים של מדינת ישראל, החיונית כדי לכונן את הבית השלישי בשלימותו, נבלמה מאז ועד היום בידי שמונה עשר ראשי ממשלה שפרדוכס הניצחון שיתק אותם בשיטתיות בשני תירוצים בולטים: חשש מלחץ האומות והעדר קונצנזוס פנימי. כך נותרנו עם חצי תקומה.
הכשלון לתרגם את פרדוכס הניצחון להישגים מדיניים-גיאו-פוליטיים, מעיד על פרדוכס נפשי לאומי חריג לפיו, ככל שאנו מנצחים יותר אנחנו חוששים יותר. מהססים יותר. החשש וההיסוס המיטו עלינו שורה ארוכה של אסונות לאומיים. האחרון התממש בשמיני עצרת.
בספרו הביוגרפי שיזכה בוודאי למהדורה מעודכנת בקרוב, מספר נתניהו שיום אחד בילדותו, כשטייל עם אמו ברחובות ירושלים, הם ראו חיילים מתאמנים במתחם צבאי. החיילים התאמנו בקפיצה מעל גדר תיל והותירו חותם עז בנפשו של נתניהו הילד שאמר לאמו בחשש: 'אמא, אני אף פעם לא אוכל לעשות את זה'. 'אל תדאג' השיבה לו אמו והמשיכה 'תגדל ותוכל לעשות את זה'.
בי"ז בסיוון, חודש לפני שנציין את יום הבקעת חומותיה של ירושלים בידי צבא האימפריה הרומית, הוכיח נתניהו המנהיג כי הוא אכן גדל לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי, והבקיע את החוליה האחרונה במצור האיראני שנמשך על פני מחצית שנות חייה של המדינה. במידה רבה, הנס הגדול שהעם היהודי מודה עליו בימי גאולה אלה, הוא נס גדולת הרוח של ראש הממשלה שההיסטוריה זורמת בעורקיו. בנימין נתניהו, קנה את מקומו, בזכות, בשורה אחת עם אבות האומה, יהושע, דוד ושלמה, הרצל ובן גוריון.
אדוני ראש הממשלה, לחץ האומות הפך להערצה בינלאומית חסרת תקדים. הגדלתָּ את מוטת הכנפיים של עוצמתה של ישראל למרחקים מדיניים-גיאופוליטיים חסרי תקדים. האחדות בעם חובקת תקוה גדולה, ואף שיעורי התמיכה בהנהגתך. העם שקם כלביא תחת מנהיגותך, מוקיר לך תודה ומאמין שגדולת הרוח שהתעוררה בך מתוך מצולות שמיני העצרת, ושעמדה לך בי"ז בסיוון, תעמוד לך אף במציאות החדשה לשחרר את ישראל מן השיתוק, ולתרגם את פרדוכס הניצחון הגדול בהיסטוריה היהודית להישג מדיני ההולם את שיעור קומתו של הניצחון ושל מנהיג הניצחון. החלת ריבונות על יהודה ושומרון תהיה משולה להקמת מדינת ישראל בפעם השניה. ועל כך הרי נאמר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא.
The Victory Paradox
By Gita Hazani - Melchior
Israel must translate its military victory into a historic political achievement that changes reality. Sovereignty is such an achievement.
This article by Gita Hazani-Melchior, Vice President of the Herzl Institute and member of the Sovereignty Forum, was first published in Makor Rishon (Parashat Shlach) June 20' 2025
Translated into English as a public service by the Sovereignty Movement
The history of the Jewish people proves again and again that there is a fixed direct relationship between the magnitude of the threat to its existence and the magnitude of its military victory over that threat. This relationship has rightfully earned today the honorary title of "revealed miracle," but in this essay will be characterized as "the victory paradox": the greater the chance of Israel's eradication, the greater the magnitude of victory over those seeking to destroy it. Peoples and empires that faced threats similar to the victory paradox have fallen into the abyss of oblivion and concluded their role in history.
We witnessed the victory paradox in all its magnitude in Abraham's war against the four kings, in Joshua's victory over the kings of the south, in Gideon's battle against Midian, in David's victory over Goliath, and 800 years later, in the Maccabees' victory over the Hellenistic empire. We witnessed it also in the War of Independence in 1948, the Six-Day War, and the Yom Kippur War. But while biblical history attests to the fact that typically, Israel knew how to translate the victory paradox into political reality, the history of the third State of Israel indicated otherwise.
In the second War of Independence in which Israel was one step away from destruction, G-d forbid, our eyes are witnessing in these very days the development of a miraculous victory paradox whose magnitude is unprecedented. In complete contrast to the magnitude of the existential danger that confronted us, Israel, as an independent Jewish nation-state, for the first time in the history of nations, is leading the nations of the world in the war of the sons of light against the empire of darkness with its seven vassal armies, which until recently appeared invincible, and is routing them in an absolute military victory that modern history has never known. "As the righteous falls seven times and rises, the wicked will stumble into harm" (Mishlei 24:16).
The nations of the world, observe with amazement, mixed with admiration-envy, the revealed miracle of revival, Israel's mesmerizing military capabilities, and wonder whether perhaps there is indeed divine blessing in this people in whose shadow it is worthwhile to seek shelter. They understand that nothing will ever be as it was. Israel has altered the world order forever. But will Israel indeed know how to translate the victory paradox of the second War of Independence, perhaps the greatest military victory in its history, into political-historical, reality-changing terms as the nations expect?
In the first War of Independence, Ben-Gurion translated the victory paradox into a political accomplishment by dramatically expanding the original partition land, adding to our sovereign area approximately 5,700 square kilometers. The crowning achievement of the Second War of Independence was initially destined for the victory paradox of the Six-Day War. The addition of the biblical heartland of a similar magnitude to the legal territory of the State of Israel, essential for establishing the Third Temple in its completeness, has been blocked from then until today by eighteen prime ministers, paralyzed systematically by the victory paradox with two primary excuses: fear of international pressure and lack of internal consensus. As a result we remain with only partial independence.
The failure to translate the victory paradox into political-geopolitical achievements attests to an exceptional national-psychological paradox whereby the greater the victory, the greater the concern. We are more hesitant. The concern and hesitancy brought upon us a long series of national disasters. The latest was realized on Shemini Atzeret (October 7th).
In his biography, which will certainly be published in an updated edition soon, Netanyahu recounts that one day in his childhood, when he walked with his mother through the streets of Jerusalem, they saw soldiers training in a military compound. The soldiers were training jumping over barbed wire. This left a strong impression on young Netanyahu, who fearfully said to his mother: "Mother, I will never be able to do that." "Don't worry," his mother replied, and continued, "you will grow up and will be able to do it."
On the 17th of Sivan, a month before we mark the day that Jerusalem's walls were breached by the army of the Roman Empire, Netanyahu the leader proved that he indeed grew up to accomplish what seemed impossible, and breached the final link in the Iranian siege that continued for half of the years of the State's existence. To a large extent, the great miracle for which the Jewish people gives thanks in these days of redemption is the miracle of the nobility of spirit of the Prime Minister, in whose veins history flows. Benjamin Netanyahu has earned his place, by right, alongside the fathers of the nation: Joshua, David and Solomon, Herzl and Ben-Gurion.
Mr. Prime Minister, international pressure has been transformed into unprecedented international admiration. You have expanded Israel's wingspan to unprecedented political-geopolitical distances. Unity among the people embraces great hope, as do the approval ratings of your leadership. The people who rose like a lion under your leadership thank you and believe that the nobility of spirit that awakened in you from the nadir of Shemini Atzeret, and that served you well on the 17th of Sivan, will continue to serve you well in the new reality to free Israel from its paralysis, and translate the greatest victory paradox in Jewish history into a political achievement befitting the magnitude of the victory and of the leader of the victory. Applying sovereignty over Judea and Samaria would be the equivalent of the establishment of the State of Israel for the second time. In that regard it is stated: "Behold, a people will rise like a lioness, and like a lion will raise itself (Bemidbar 23:24)."
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "nashimbyarok" group. This group is owned and operated by Women In Green For Israel's Tomorrow.
You received this message because you are subscribed to the Google Groups "Ribonut Sovereignty (nashimbyarok)" group.
To unsubscribe from this group and stop receiving emails from it, send an email to
.
.
