English translation follows Hebrew
אל הצעד הבא, הריבונות
יהודית קצובר ונדיה מטר
השורות הבאות הן מחווה לאישה גדולת מעש ורחבת לב שאהבת ארץ ישראל המפעמת בה הפכה אותה לאחד מסמליה של הארץ הזו - גאולה כהן, לוחמת לח"י, חברת כנסת, סגנית שר וכלת פרס ישראל.
ימים אלה שהחלו עם העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והמשכו בשורת שגרירויות המצטרפות אל המסילה העולה ירושלימה הם הימים שלה. בשנת 1980 הייתה זו גאולה כהן שידעה לנצל חלון הזדמנויות פוליטי צר ודרכו העבירה את חוק ירושלים, מהלך שהוביל לנטישת השגרירויות את ירושלים והעברתן לגוש דן. גאולה כהן לא התרשמה מהתגובה הבינלאומית וקבעה שעבור ירושלים שווה לשלם גם מחיר מדיני. בימים אלה היא ואנחנו רואים כיצד האומות, גם אם באיחור רב ומיותר, מפנימות את המסר – ירושלים הא בירתו הנצחית והיחידה של העם היהודי!
כשנשאלה אם אין העיתוי המדיני למהלכים מסוג זה אינו מתאים, השיבה גאולה כהן בנחרצות כי "כל חוק שנוגע לארץ ישראל, כל יום ויום הוא העיתוי שלו", ואכן ברוחה ולאורה של גאולה אנו קוראים בקול גדול אל הצעד הבא. לאחר ההכרה האמריקאית, ולא רק האמריקאית, בירושלים כבירת ישראל, לאחר העברת השגרירויות אל בירתינו הגיעה העת לצעד הבא והמתבקש - החלת ריבונות ישראל על מחוז כיסופי הדורות, יהודה ושומרון.
ההנהגה בישראל, ובראשה ראש הממשלה, מוכיחה בשבועות האחרונים נחישות מניבת תוצאות בשדה המדיני והביטחוני. כך מול איראן, כך מול סוריה, כך גם מול רוסיה ומדינות נוספות. העולם מזהה נחישות, מבין ומכבד. השעה ראויה ומתאימה לצעד הנחוש הבא ויהיה זה פספוס היסטורי אם לא נמשיך בצעידה העולה במהלך הציוני אל החלת חוקי ישראל על חבלי נחלתו ההיסטורית של העם.
בשנת 1986 הניחה גאולה כהן על שולחן הכנסת הצעת חוק להחלת הריבונות. בישיבה ה-185 של הכנסת ה-11 אמרה: "...העיתוי הטבעי להחלת החוק והמשפט הישראלי על יהודה ושומרון וחבל עזה, כמו גם תנופת ההתיישבות בחלקי מולדת אלה, היה עם תום מלחמת ששת הימים... ב-1967 ממשלה בראשות מפא"י ההיסטורית נהגה כך לגבי מזרח ירושלים. חלוקת העיר נתבטלה, מזרח ירושלים יושבה ביהודים והוחלו עליה הריבונות וחוקי ישראל. אבל, וזהו המחדל ההיסטורי הגדול, רק ירושלים. לא הספיק לה לממשלה דאז הכוח, או לא עמדה בה הרוח, לנהוג כך גם כלפי כל חלקי ארץ ישראל ששוחררו. התהליך נעצר, לא עוד המשך התהליך הציוני המדיני ע"י החלת הריבונות, ולא עוד ציונות מעשית של תנופת התיישבות...".
והוסיפה והמשיכה גאולה בדבריה: "...כנסת נכבדה, הליכוד עדין לא השתחרר ממלכוד ההסכמים, המערך עדין לא השתחרר מאשליית הפשרה הטריטוריאלית, אבל בציבור בישראל יש יותר ויותר חלקים הרואים את המבוי הסתום שאליו הובילו אותנו היוזמות של בעלי החלומות, והם מתחילים להתפכח. לציבור הזה אנו מציעים היום את האופציה היחידה שיש בה אמנם סיכונים – ומתי היה קיומנו משוחרר מכאלה? – אבל היא גם היחידה שיש לה גם סיכוי".
מאז נישאו דברים אלה בכנסת ישראל עברו מים רבים בירדן. כיום הליכוד, על רוב מוחלט של שריו, חברי הכנסת שלו וחברי מרכז המפלגה שלו, דורש ריבונות, כך גם 'הבית היהודי' (המפד"ל לשעבר, תנועת המזרחי ההיסטורית). קולות ברוח זו נשמעים גם בש"ס וב'כולנו'. זו העת לצלוח את מהמורת החשש ולעבור אל השלב הבא – החלת הריבונות.
חלון ההזדמנויות המדיני שנפער עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב מתרחב ממש בימים אלה עם תביעת "השיבה" הנישאת על ידי האויב הערבי העזתי שאינו מסתפק ביודנריין וחותר להטיל את חיתתו על תל אביב, חיפה ושאר ערי ישראל. בעזה חולמים וחותרים לחורבנה של מדינה ישראל והמענה הראוי שיגדע את התקוות הערביות ל"שיבה" יבוא עם החלת הריבונות ויישומה. עם ישראל יבהיר לעצמו, לשכניו ולעולם כולו כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
את השורות הללו נחתום בדבריה של גאולה כהן: "את הצעת החלת המשפט הישראלי על יהודה ושומרון אנו מציעים לא רק מפני שהיא הצודקת והמוסרית ביותר, אלא מפני שהיא הריאלית ביותר. לא אדמת זרים אנו מציעים לספח למדינת ישראל. היסטורית, לא את חברון נספח לתל אביב, כי אם את תל אביב לחברון".
To the Next Step - Sovereignty
Yehudit Katsover and Nadia Matar
The following lines are a tribute to a great and generous woman of action whose love for the Land of Israel has made her one of the symbols of this Land – Geula Cohen, a LEHI fighter, member of Knesset, deputy minister and Israel Prize laureate.
These days, beginning with the transfer of the U.S. embassy to Jerusalem and continuing with a number of embassies joining the track rising to Jerusalem, are her kind of days. In 1980 it was Geula Cohen who knew how to take advantage of the narrow political window of opportunity through which she passed the Jerusalem Law, a step that led to the departure of embassies from Jerusalem and their transfer to the Gush Dan region. Geula Cohen was not impressed by the international reaction and stated that for Jerusalem, it was worth paying a political price. These days, she and we see how the nations, even if after a long, needless delay, have internalized the message – Jerusalem is the eternal Jewish capital of the Jewish people!
When asked if the timing of such a step is perhaps not appropriate, Geula Cohen answers resolutely that "Any law relating to the Land of Israel, any day at all, is the correct timing ", and indeed, in the spirit and the light of Geula we raise our voices and call for the next step. After the American recognition (and not only the American) of Jerusalem as the capital of Israel, after the transfer of embassies to our capital, the time has come for the next required step – the application of Israeli sovereignty over the region for which we have longed for generations, Judea and Samaria.
Israeli leadership, especially the prime minister, has demonstrated in recent weeks, a resolve that has borne fruit in the political and security spheres. Also regarding Iran, Syria, Russia and other countries. The world recognizes resolve, understands and respects it. The time is right and appropriate for the next resolute step and it would be a historically missed opportunity if we do not continue with steps that advance along the Zionist path to the application of Israeli law in the territories of the People's historic inheritance.
In 1986 Geula Cohen presented a proposal of law for the application of sovereignty in the Knesset. In the 185th session of the 11th Knesset she said: "… the natural timing for the application of Israeli law and jurisdiction in Judea and Samaria and the Gaza Strip, as well as a boost in momentum for settlement in these parts of the homeland, was the end of the Six Day War… in 1967 when the government under historic Mapai leadership acted thus regarding east Jerusalem. The planned division of the city was cancelled, east Jerusalem was settled by Jews and Israeli law and sovereignty was applied there. However, and this is the most historic blunder, only in Jerusalem. The government at that time did not have enough strength or spirit, to do the same in other parts of the Land of Israel that had been liberated. The process was stopped; the Zionist, political process did not continue with the application of sovereignty, and neither was there a continuation of practical Zionism with a settlement boom…".
Geula Cohen continued, saying: "…Honorable Knesset, the Likud has not yet freed itself from the trap of agreements, the Labor party has not freed itself from the illusion of territorial compromise, but more and more parts of the Israeli public see the dead end to which the dreamers' initiatives have led us and they are beginning to grow wiser. Now, we are offering this public an option that has risks – and when were we ever free of risks? - but is also the only one that has a chance of succeeding".
Since these words were said in the Israeli Knesset, much water has flowed in the Jordan. Now, an absolute majority of Likud ministers, its members of Knesset and members of the Central Committee demand sovereignty, as well as Habayit HaYehudi (formerly Mafdal, the historical Mizrahi Movement). Voices of this sort are being heard also in Shas and in Kulanu. Now is the time to overcome our fears and move on to the next phase – the application of sovereignty.
The political window of opportunity that opened with the election of Donald Trump as president of the U.S. has widened recently with the demand for "return" by the Arab Gaza enemy, who is not satisfied with Judenrein, but strives to impose its terror on Tel Aviv, Haifa and other Israeli cities. In Gaza they dream of and strive for the destruction of the State of Israel and the appropriate response that will cut off the Arab hopes for a "return" will come with the application of sovereignty and its implementation. The People of Israel will make it clear to itself, to its neighbors and to the entire world that the Land of Israel belongs to the People of Israel.
We conclude these lines with words of Geula Cohen: "We are proposing the application of Israeli law and jurisdiction in Judea and Samaria not only because it is the most just and ethical thing to do, but because it is also the most realistic. We are not proposing to annex foreign soil to the State of Israel. Historically, we are not annexing Hevron to Tel Aviv, but Tel Aviv to Hevron".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה