הסטטוס קוו ביהודה ושומרון מהווה סכנה לאומית!
יהודית קצובר ונדיה מטר
במסגרת פעילותנו לקידום חזון הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון אנחנו מופיעות בפני קבוצות מכל ובכל רחבי הארץ. מכינות קדם צבאיות, אולפנות, תיכונים דתיים וחילונים, משמאל ומימין מזמינים אותנו למפגשי שיח, פאנלים והרצאות. לא פעם מתקיימים המפגשים הללו במסגרת מה שמכונה "שבוע יו"ש" שבו בני הנוער מגיעים ליהודה ושומרון ופוגשים דוברים מכל הקשת הפוליטית.
במפגשים הללו אנחנו מציגות לנוער את משנתנו הסדורה ועיקרה הוא ארץ ישראל שייכת לנו, אסור לוותר עליה, תוכנית שתי מדינות לשתי עמים מהווה סכנה קיומית רוחנית, אידאולוגית וביטחונית למדינתנו. אנו פורסות בפני האורחים או המארחים את תכנית החלת הריבונות שאותה אנחנו מקדמות בשנים האחרונות ומבהירות את משמעויותיה של החלת הריבונות.
בחלקם השני של המפגשים מתקיים דיון ער ועולות שאלות רציניות ומעמיקות. בני הנוער דורשים מענה של ממש לסוגיות השונות. אחת השאלות החוזרות כמעט בכל קבוצה נשמעת בערך כך: "ברור לנו שחלוקת הארץ והקמת מדינה ערבית עוינת בליבה הוא מהלך אסוני למדינת ישראל, אבל ברור לנו גם שהחלת הריבונות היא מהלך מורכב מאוד כשהקושי המרכזי הוא מעמד הערבים. מאחר וכך אולי יהיה הכי נכון ויעיל להותיר את המצב כפי שהוא היום- סטטוס קוו".
בעידן שבו הסטטוס קוו בכל תחום הופך כמעט לערך מקודש, לכאורה מה רע בו גם בסוגיה זו. פעילותו היומיומית של צה"ל בעומק השטח בולמת פיגועים ושומרת על רמת טרור נמוכה יחסית (עם כל הכאב העמוק והצער על כל אבדן ופגיעה שכן מתרחשת) נדמה לעיתים שהכול שקט ורגוע ואין צורך להסתכן בהקמת מדינה פלתשינית אך מנגד גם אין צורך להתמודד עם מורכבות החלת הריבונות.
דברים ברוח זו נשמעים לא רק מפיהם של בני נוער בסמינריונים ודיונים, אלא גם מפיהם של אזרחים מהשורה ובהם גם אנשי ציבור ואקדמיה.
כאן המקום להבהיר עובדה בסיסית ויסודית אחת. גם אם הדברים אינם נראים, סטטוס קוו אינו קיים. השקט שמסביב אינו אלא אשליה. אנחנו חיים בצמידות לפצצה מתקתקת ובכל דקה שחולפת דברים מתרחשים, עובדות נקבעות בשטח והופכות בסיס לעובדות נוספות שהולכות ומתרחבות ודוחקות את רגליה של מדינת ישראל מארצה. תחת מסווה השקט והרוגע משתלטת הרשות הפלשתינית על עוד ועוד שטחים בשטחי C, אותם שטחים שאפילו על פי הסכמי אוסלו אמורים להיות באחריותה הבלעדית של ישראל. מדי יום הולכת ומתממשת תכניתו של סלאם פיאאד להשתלטות ערבית על אדמות אזורים אלה במגמה לחנוק את התפתחות ההתיישבות היהודית.
תושבי יהודה ושומרון יכולים לראות את המציאות הזו נרקמת סביבם מדי יום ביומו. גבעות שהיו עד לא מכבר צחיחות הופכות לאתרי בנייה בחסות האיחוד האירופי ובמימונו, וככל שהבנייה צמודה יותר לצירי התנועה אל הישובים היא מתוגמלת יותר. לבנייה הבלתי חוקית מצטרפת חקלאות בלתי חוקית ואיתה מחצבות בלתי חוקיות וקרקעות שבעבר נרכשו על ידי יהודים הופכות למובלעות מוקפות בנייה וחקלאות ערבית ולעיתים גם על קרקעות אלה משתלטים פלשתינים באין מענה יהודי הולם ומתבקש.
הפלשתינים קובעים עובדות בשטח ובסבלנות ערבית אופיינית בונים לעצמם בשקט מדינה ללא התנגדות וללא לחיצות ידיים, מסמכים חתומים או טרקלינים בוהקים.
הם מבינים היטב את ערך האדמה ואנו עדיין עם ספיחים גלותיים מעדיפים חתיכת נייר חתום שאין לו שום ערך ממשי.
ואנחנו? אדישים. משוכנעים שהשקט שמסביב מעיד על שמירת סטטוס קוו מקודש גם בצד השני. כמו דגים ששוחים באקווריום מבלי לדעת שמישהו ניקב חור זעיר בתחתית והמים אוזלים והולכים.
חברים יקרים, חשוב להתעורר ולהבין - אין דבר כזה סטטוס קוו. מדובר באשלייה מסוכנת ומסממת שבחסותה מוקמת מתחת לאפנו מדינה פלשתינית על כל סכנותיה ארוכות הטווח לעתיד מדינת ישראל. משום כך אנו שבות ומדגישות את נחיצותה הבהולה של הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון. שעון החול אוזל ואיתו גם החול עצמו, הקרקעות, גם הם אוזלות ונשמטות מידינו. ההכרעה צריכה להתקבל בהקדם, מדינה פלשתינית על סכנותיה הקיומיות או ריבונות עם התמודדות עם מורכבות הרעיון והחזון. האם ישראל הולכת להתאבדות ע"י הקמת מדינה פלשתינית או להתמודדות עם כאב ראש מקומי פתיר ע"י החלת הריבונות? אנחנו בזמן הכרעה דרמטי.
יהודית קצובר ונדיה מטר הם יושבות ראש תנועת הריבונות מייסודה של נשים בירוק
The Status Quo in Judea and Samaria Poses a Danger to the State!
Yehudit Katsover and Nadia Matar
As part of our efforts to promote the vision of Israeli sovereignty over Judea and Samaria, we appear before groups throughout the entire Land. Military preparatory schools, high schools, religious and secular schools, from the Left and the Right, invite us for discussions, panels and lectures. Sometimes these meetings are held as part of what is called "Judea-Samaria Week", when youths come to Judea and Samaria to meet with spokesmen from across the political spectrum.
In these meetings we present the youth with our point of view, the main idea of which is that the Land of Israel belongs to us and we must not surrender it; the plan of "two states for two peoples" constitutes an existential, spiritual, ideological and security threat to our country. We lay out the plan for the application of sovereignty that we have been promoting in recent years before the visitors and hosts and explain the ramifications of applying sovereignty.
During the second part of these meetings there is a lively discussion where serious and profound questions arise. The youths demand real answers to various questions. One of the questions that comes up in almost every group goes something like this: " It is clear to us that dividing the Land and establishing a hostile Arab state in its heart would be a disastrous step for the State of Israel to take, but it is also clear to us that the application of sovereignty is very complex and the main difficulty is the status of the Arabs. Therefore, maybe the best thing and most correct thing to do is to leave the situation as it is now- status quo."
At a time when the status quo in every area has become almost sacred, apparently, why would it be wrong to take that approach in this area as well? The IDF's deep and daily involvement in the field prevents terror attacks and maintains a relatively low level of terror (despite the deep pain and sorrow over any loss or injury that does occur) it sometimes seems that all is quiet and calm and "that we need not endanger ourselves by establishing a Palestinian state, but on the other hand, we also do not want to cope with the complexities of applying sovereignty and thus best is to simply keep the status quo."
We hear things of this sort not only from the youths in the seminars and discussions, but also from average citizens, among whom are also public figures and academics.
Here is where we explain one basic foundational fact. Even if it does not seem so, there actually is no status quo. The calm is nothing more than an illusion. We are living next to a ticking time bomb and things are happening - every minute that passes, facts are being established on the ground and are becoming a basis for additional facts on the ground and this phenomenon is growing and pushing the State of Israel off of its Land. Beneath the camouflage of calm and quiet the Palestinian Authority is taking over more and more of Area C, land which even according to the Oslo Accords is to be under Israel's exclusive authority. Every day, Salam Fayyad's plan for the Arab takeover of land in this territory is being realized by strangling the development of Jewish settlement.
The residents of Judea and Samaria can see this reality happening around them every single day. Hills that were arid waste until recently, are being built up, funded and supported by the European Union, and the closer the construction is to the traffic arteries leading to the Jewish communities, the more support is given. And along with the illegal construction, there is illegal agriculture as well and illegal quarries, lands that have been bought by Jews are becoming enclaves, surrounded by Arab construction and agriculture and sometimes these lands as well are being appropriated by Palestinians without the appropriate and necessary Jewish response.
The Palestinians are determining facts on the ground and with characteristic Arab patience are quietly building a state for themselves without any objection and without handshakes or signed documents in brightly lit halls. They understand well the value of land and we, with our diaspora complexes, still prefer a signed piece of paper of no real value.
And what about us? We are indifferent. We are convinced that the surrounding calm is evidence that the holy status quo is being maintained by the other side as well. Like fish that swim in an aquarium without knowing that someone has drilled a tiny hole in the bottom and the water is slowing leaking out.
Dear friends, we must wake up and understand – there is no such thing as the status quo. This is a dangerous and stupefying illusion that is allowing a Palestinian state to become a reality right under our noses, with all of the dangers that it presents to the long-term future of the State of Israel. We therefore repeat again that Israeli sovereignty over Judea and Samaria is an urgent necessity. The hourglass is emptying and the sand itself is being lost, the lands are also being lost and we are losing our hold on them. A decision must be made as soon as possible – either a Palestinian state with all of its existential dangers, or sovereignty, while coping with the complexities of the idea and the vision. Is Israel going to commit suicide with the establishment of a Palestinian state in its heart or cope with a localized headache that can be solved by the application of sovereignty? This is a time of critical decision.
Yehudit Katsover and Nadia Matar are co-chairs of the Sovereignty Movement founded by Women in Green
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה