לאן מובילה סערת חוק הלאום?
יהודית קצובר ונדיה מטר, תנועת הריבונות
פורסם ב"בשבע" שבת פרשת ראה תשע"ח, 11/8/2018
פשר התעקשותו של ראש הממשלה על העברת חוק הלאום עדיין אינו ברור לחלוטין, אך משנחקק ועורר את סערת הוויכוח סביבו, מחייב אותנו החוק חשיבה מבוררת, מהותית ועקרונית: לשם מה הוקמה המדינה היהודית? מה היו מטרותיה? האם מטרות אלה עודן רלוונטיות גם שבעים שנה אחרי? האם עמדנו ביעדים, או שמא דחינו את העיסוק בכל בעיה שצצה עד שהצטברו כה רבות וכבר לא נותר מנוס אלא לחוקק את חוק הלאום?
שמענו כולנו את ההסבר הנחמד שחוק הלאום נועד לאזן בין "יהודית" ל"דמוקרטית". האמנם? הבה נדבר גלויות, עד כמה היא "דמוקרטית"? האם אנו מוכנים שישובים יהודים יהיו מעורבים (ע"ע מכרזי עפולה וורד הגליל)? האם אנו מוכנים לאבד את הנגב למען הבדואים ואת הגליל למען הערבים? האם אנו מוכנים לקבל ראש ממשלה ערבי?
בשנות הקמת המדינה נשמר אופיה של המדינה על ידי הקמת ישובים, קיבוץ גלויות וההגנה על גבולותיה. לעומת זאת, החל מ-1967 השתנו המושגים והתעוותו הערכים. הקמת ישובים מכונה "כיבוש" ואת יהוד הגליל והנגב הס מלהזכיר, שהרי זהו "אפרטהייד" במיטבו. מה אירע לערכי הציונות שבשמם קמה מדינת ישראל?
גם אם לא נעמת את עצמנו עם השאלה מה היה קורה אם לא היינו מנצחים במלחמת ששת הימים, עלינו להשיב לעצמנו על השאלה מה היה קורה אם לא היתה מלחמת ששת הימים...? האם היתה בישראל יותר סולידריות יהודית? כיצד היינו פותרים את בעיית הנגב והגליל? האם חוק הלאום היה נחקק? האם רק הכיבוש של 67' משחית והכיבוש של 48' כשר? האם לא היינו עומדים בפני אותן בעיות של אוכלוסיות לא יהודיות הגדלות ודורשות שיוויון?
חוק הלאום מוביל אותנו שוב לבירור מעמיק, ואנו באחת מתחנות הבירור. הבירור העמוק השני יגיע כאשר נחיל את ריבונותה של מדינת ישראל על שאר חלקי ארץ ישראל. זהו צעד הכרחי היסטורי לחזרת העם לערש מולדתו, צעד הכרחי לפיזור אוכלוסיה אשר צפויה לעמוד בשנת 2048 על כ-20 מיליון איש, זהו צעד הכרחי ביטחוני.
לאושרנו, ברוב היהודי של מדינת ישראל שולט ההיגיון הבריא, בעוד מהומת הסרק של השמאל השולט בתקשורת, באקדמיה ובבתי המשפט רעשנית יותר ונשמעת יותר. הימין החל לשלוט, ובקרוב נראה צעדים לאומיים-ציוניים נוספים המובילים אל יעודה של המדינה – מדינה לעם היהודי בארץ מולדתו, ארץ ישראל.
--
Where is the storm over the Nationality Law Leading to?
Yehudit Katsover and Nadia Matar, the Sovereignty Movement
Printed in the Besheva newspaper of August 11th, 2018
The reason that the Prime minister insisted on passing the Nationality Law is still not totally clear, but since it has already been legislated, we must regard it seriously and devote serious thought to it: Why was the Jewish state established? What were its goals? Are these goals still relevant even seventy years later? Have we met those goals, or have we perhaps postponed dealing with any problems that came up until they became so many and so difficult that no other course of action was possible except to formulate and pass the Nationality Law?
We have all heard the "nice" explanation that the Nationality Law is intended to strike a balance between the "Jewish" and the "democratic". Is this really so? Shall we speak openly about how democratic it is? Are we willing to have Jewish communities become mixed (i.e. the bids regarding Afula and Vered Hagalil)? Are we willing to lose the Negev to the Bedouins and the Galilee to the Arabs? Are we willing to accept an Arab prime minister?
During the period just following the establishment of the state, the character of the state was maintained by establishing communities, a gathering of the exiles and guarding its borders. On the other hand, beginning in 1967, the concept has been changed and values have been distorted. Establishment of communities is called "occupation" and Judaizing the Galilee and the Negev is not even mentioned because this is "apartheid". What has happened to the Zionist values in whose name the State of Israel was established?
Even if we do not challenge ourselves with the question of what would have happened if we had not won the Six Day War we do have to ask ourselves what would have happened if the Six Day war would not have taken place…? Would Israel have had more solidarity? How would we have solved the problem of the Negev and the Galilee? Would the Nationality Law have been legislated? Is only the victory in '67 "corrupting", while the victory of '48 is kosher? Would we not have had the same problems of growing non-Jewish populations that would have demanded equality?
The Nationality Law leads us again to a deep clarification, and we are now in one phase of that clarification. The second phase of clarification will come when we apply the State of Israel's sovereignty on the rest of the parts of the State of Israel. This is a necessary and historic step to return the People to the cradle of its birthplace; a step that is necessary for the distribution of population that is anticipated to be approximately 20 million people by 2048 and an essential step for our security.
Fortunately, most of the Jewish majority in the State of Israel operates according to healthy logic, while the Left's futile uproar that rules the media, academia and the courts is noisier and wins more attention. The Right has begun to rule, and soon we will see more nationalist/Zionist steps being taken to lead to the original goal of the state – a state for the Jewish People in its homeland, the Land of Israel.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה