חששות כבדים, יותר מתמיד, עולים בימים אלה לנוכח המהלכים המדיניים, הדיווחים והפרסומים המסנוורים מכלי התקשורת. בעת הזו עלינו להזהיר ולהתריע.
בפנינו שורת סימנים המדליקים נורה אדומה על כך ש"השלום" עם האמירויות ומדינות ערביות נוספות אינו באמת "שלום תמורת שלום" כפי שמתהדרים בו ראש הממשלה ואנשיו, אלא חלק בלתי נפרד מתכנית המאה בדרך למדינה פלשתינית.
זו השעה להפנות את תשומת הלב לשורת זרקורים אדומים מהבהבים ומזהירים המלמדים על הכיוון הטרגי אליו מובילים המהלכים המדיניים הנוכחיים.
א', בהקדמה של תכנית המאה מופיע הציטוט הבא: "אנו מאמינים שאם יותר מדינות מוסלמיות וערביות ינרמלו את היחסים עם ישראל זה יעזור לקדם פתרון צודק והוגן לסכסוך בין ישראלים לפלשתינים". נראה שההסכם עם האמירויות ומדינות נוספות במפרץ מוביל אותנו בדיוק לכיוון המסוכן הזה.
ב', הלחץ על אבו מאזן לחזור לשולחן המשא ומתן ולקבלת תכנית המאה הולך וגובר מחוץ ומבפנים. ממצרים, האמירויות, ארצות הברית, וגם מתוך ההנהגה הפלשתינית. להלן תזכורת לחלק מהלחצים:
• הליגה הערבית סירבה לקיים ועדה דחופה לבקשת הרשות הפלשתינית.
• בחריין דחתה את בקשת הרשות לאשר סעיף המגנה את הנורמליזציה.
• סעודיה אפשרה טיסה מעל שמיה למטוס ישראלי )אך הודיעה שלא תנרמל את יחסיה עם ישראל עד לכינון מדינה פלשתינית(
• מקורות ברשות הפלשתינית ובפת"ח אומרים בשיחות סגורות כי מדיניות של "שב ואל תעשה" עולה מחיר פלשתיני כבד.
• מקורות ברש"פ מעריכים כי "איום הסיפוח" נדחה למשך שנתיים עד חמש שנים לפחות וכי אבו מאזן צריך לנצל זאת כדי לחזור לתהליך המשא ומתן.
• גורם ביטחוני פלשתיני אמר כי לאחרונה התקיימו מגעים בין כוחות הביטחון האמריקאיים לפלשתינים כדי לבדוק את נכונות הרשות לשוב למשא ומתן לאור דחיית תכנית הסיפוח.
• הפלשתינים הבהירו לאמריקאים כי בינתיים יש תיאום ביטחוני סמוי בינם לבין ישראל. (כל הידיעות הנ"ל הן ע"פ המזרחן ברוך ידיד, ראש הדסק הערבי בסוכנות הידיעות TPS)
• ואחרון חביב וכנראה הכי מדאיג: עלינו לזכור ששחקן ראשי בדיל עם האמירויות הוא בכיר הרש"פ לשעבר מוחמד דחלאן, יועצו הקרוב של מנהיג האמירויות הנסיך מחמוד זיאד. דחלאן מייחל ליום בו ישוב להנהגת הרש"פ ויירש את מקומו של אבו מאזן. הוא מעוניין לעשות זאת כראש מדינה פלשתינית. לשם הוא מוביל את הנהגת האמירויות.
העובדה ששר הביטחון, בני גנץ, מוכן לכנס את הועידה העליונה לתכנון ובנייה כדי להפשיר 5000 יחידות דיור ביהודה ושומרון אינה מורידה את החשש להקמת מדינה פלשתינית. אין דרך טובה יותר מזריקת פירורי בנייה כדי להשתיק ולשתק את המתנחלים והימין.
נתון נוסף ומטריד: ראש הממשלה עודו מחויב וכבול לפרדיגמת שתי המדינות. הוא מעולם לא התחרט ולא הצטער על נאום בר אילן. גם כשהוא טוען שתהיה זו מדינה "מפורזת", לכל ברור שסופה של מדינה מפורזת הוא מדינה ככל המדינות.
האם ישראל מרוויחה מהמהלך המדיני? האם באמת המצב הוא win-win-win? האם ישראל באמת מקבלת "שלום תמורת שלום"? הרי תכליתה של תכנית המאה היא פתרון ל"בעיה הפלשתינית", כלומר להקים להם מדינה. נשיא ארה"ב רואה ביעד זה הישג מרשים והוכחה לעמו שבכוחו לעשות מה שלא יכלו לעשות כל הנשיאים שלפניו. הנשיא טראמפ מבקש להוכיח שיכולותיו כאיש עסקים מוכחות גם בשדה המדיני. בנאום שנשא ב-28 לינואר 2020 בבית הלבן הבהיר הנשיא טראמפ במפורש כי "להביא לשלום בין ישראלים לפלשתינים עשוי להיות האתגר הקשה מכולם. כל הממשלות הקודמות, מאז הנשיא לינדון ג'ונסון, ניסו ונכשלו בצורה מרה. אבל לא נבחרתי לעשות דברים קטנים או להירתע מבעיות גדולות".
נראה כי מהלך ה"שלום" ההולך ונרקם לפיתוח הכלכלה והעסקים תוצאתו אחת: ויתור על חלקים נרחבים בארץ ישראל והקמת מדינה פלשתינית. פנחס עינברי, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מחבר ספרים העוסקים בפלסטינים כותב על זה בבירור: בכתבתו מיום ה-9/9/2020 ב"זמן ישראל": "אחרי שנגמלנו מהפייק-סיפוח, הגיע זמן הגמילה מהפייק "שלום תמורת שלום". "יש בעיה עם האמריקאים. הם מתכוונים למה שהם אומרים. על מנת להבין את תוכנית טראמפ, צריך להקשיב לפרויקטור התכנית ג'ארד קושנר. הם מתכוונים שתקום מדינה פלסטינית בחלק משטחי הגדה. את המדינה הפלסטינית ישיגו מדינות ערב בהסכם עם ישראל- התכנית הסעודית המקורית אבל בהיפוך הסדר. לא קודם מדינה פלסטינית ואח"כ נורמליזציה, אלא קודם נורמליזציה ואח"כ מדינה פלסטינית".
וכאן עלינו לשאול את כל מחנה הימין: האם אין אנחנו בשתיקתנו מקדמים בפועל את הקמתה של מדינה פלשתינית? האם אנו בימין בכלל ערים למהפכה הטקטונית המתרחשת כאן? ומה אמורה להיות תגובתנו?
אנו מתריעות מפני הסכנה הקיומית שטמונה במהלכים המדיניים האחרונים שמובילים להקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארצנו. רובו של העם ורוב שרי הליכוד וחברי הכנסת של הימין מתנגדים למדינה פלשתינית ופעלו רבות למען החלת הריבונות.
ההסכמים עם המדינות השונות חייבים להיעשות מתוך עוצמה אמונית בלי לפגוע בארץ ישראל! חזרנו לארצנו לשכון בה לבטח מתוך דאגה לדורות הבאים.
מהלך עצום יכול להתרקם באזורנו אם נפעל מתוך הכרת עוצמתנו הרוחנית, הפיזית וייעודנו ההיסטורי. זה עדיין אפשרי! מנהיגות אמיצה יכולה להביא תוצאות אדירות לעולם. כשנעשה צדק היסטורי, הצד המוסרי מתחזק ופועל בתוך העולם כולו.
אנו נמצאים ערב ימים נוראים, ימים שמסוגלים לתיקון פרטי ועולמי. "היום הרת עולם, היום יעמוד במשפט כל יצורי עולמים".
הכותבות הן מייסדות תנועת הריבונות מייסודה של "נשים בירוק"
| www.inn.co.il |
Print
We are more than ever concerned these days, in light of the political process, the deceptive reports and announcements in the media. We hereby issue cautions and warnings.
We see a number of red blinking warning lights that the "peace" with the Emirates and other Arab countries is not really "peace in exchange for peace", as it is presented by the Prime Minister and his people, but is an integral part of the Deal of the Century, part of the process of formulating a Palestinian state.
Now is the time to turn our attention to the bright, blinking red warning signals showing us the tragic direction that the current political steps are leading to.
In the preface to the Deal of the Century, the following quote appears: "We believe that if more Muslim and Arab countries normalize relations with Israel, it will help advance a just and fair resolution to the conflict between Israelis and Palestinians". It seems that the agreement with the Emirates and other Gulf states is leading us directly in this dangerous direction.
The pressure on Abbas to return to the negotiating table and accept the Deal of the Century is increasing from outside as well as from inside. From Egypt, the Emirates, the United States, and even within the Palestinian leadership. Below we mention a few indications of these pressures:
The Arab League refused to hold the urgent conference at the request of the Palestinian Authority.
Bahrain rejected the PA's request to approve a clause to condemn normalization.
Saudi Arabia allowed an Israeli flight over its skies (but announced that it would not normalize its relations with Israel until a Palestinian state is established).
Sources in the Palestinian Authority and Fatah say, in closed discussion, that the policy of "sit and do nothing" is costing the Palestinians a heavy price.
Sources in the PA estimate that "the threat of annexation" has been postponed for two to five years at least and that Abu Mazen must take advantage of this to return to the negotiating process.
A Palestinian security source said that lately, there have been contacts between the American and Palestinian security forces to investigate the PA's readiness to return to negotiations in light of the postponement of the annexation plan.
The Palestinians have made it clear to the Americans that meanwhile, there is covert security cooperation between them and Israel. (All of this information is from Middle East expert Baruch Yadid, head of the Arab desk at the TPS news agency)
Last but not least, and apparently the most concerning: We must remember that the main player in the deal with the Emirates is former senior figure in the PA, Mohammed Dahlan, the close confidant of the Emirates' leader Prince Mahmoud Ziad. Dahlan is looking forward to the day when he will return to leading the PA and will succeed Abu Mazen. He is interested in doing this as head of the Palestinian state. This is where he is directing the Emirates' leadership.
The fact that Defense Minister Benny Gantz is willing to hold a meeting of the planning and building committee in order to make 5000 housing units available in Judea and Samaria does nothing to reduce the concern over the establishment of a Palestinian state. There is no better way than a few building crumbs to silence and paralyze the residents of Judea and Samaria and the Right.
Another worrying item: The Prime Minister is still committed and bound to the paradigm of two states. He never denied it or expressed regret for the Bar Ilan speech. Even if he claims that it would be a "demilitarized" state, everyone knows that ultimately a demilitarized state is a state like all other states.
Does Israel gain anything from this political process? Is this really a win-win situation? Will Israel really have "peace in exchange for peace"? After all, the purpose of the Deal of the Century is the solution to the "Palestinian problem", meaning, the establishment of a state for them. The American president sees this goal as an impressive achievement and proof to his people that he has the power to do what all the presidents before him could not do. President Trump seeks to prove his abilities as a deal-maker in the political sphere too. In the speech that he gave on the 28th of January, 2020, at the White House, President Trump made it clear that "Forging peace between Israelis and Palestinians may be the most difficult challenge of all. All prior administrations, from President Lyndon Johnson, have tried and bitterly failed. But I was not elected to do small things or shy away from big problems."
It seems that the "peace" process now being formulated for economic and commercial development has one result: the surrender of large parts of the Land of Israel and the establishment of a Palestinian state. Pinhas Inbari, a veteran journalist and commentator on Arab affairs, senior consultant and researcher for the Jerusalem Center for Public Affairs, who writes books on the Palestinians, writes clearly on this topic: In his essay from Sep. 9, 2020 in "Zman Yisrael": "After we have sobered up from the fake-annexation, the time has come to sober up from the fake "peace for peace". "There is a problem with the Americans. They mean what they say. To understand the Trump plan, you just have to listen to the program manager Jared Kushner. They intend that a Palestinian state will arise in parts of the West Bank. The Palestinian state will bring Arab states into an agreement with Israel – the original Saudi plan but in reserve order. Not a state first and normalization later, but first normalization and then a Palestinian state".
We must really ask the entire Rightwing camp: Aren't we, with our paralysis, advancing the establishment of a Palestinian state? Are we, on the Right, at all aware of the tectonic change that is happening here? And what should our response be?
We are raising the alarm about the existential danger concealed in the political processes that are leading to the establishment of a Palestinian state in the heart of our Land. A majority of the people and a majority of the Likud ministers and right-wing members of Knesset oppose a Palestinian state and many have worked hard for sovereignty.
The agreements with the various countries must be done from strength and faith, without harming the Land of Israel! We have returned to our Land to dwell in it securely and for our concern for future generations.
A huge process might develop in our area if we act with the knowledge of our own spiritual, physical strength and our historic destiny. It is still possible! True leadership can bring about wonderful results in the world. When historic justice is done, the ethical side is strengthened and will act throughout the entire world.
It is now just before the Days of Awe, days of individual and collective rectification. "Today the world was conceived, today all the creatures of the world are judged".
The writers are the founders of the Sovereignty movement founded by Women in Green
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה