יום ראשון, 23 בינואר 2011

צדק היסטורי

"כרם–אל-מופתי" נקראה האדמה בשייך ג'ראח שבבעלות חג' אמין אל חוסייני ("דר גרוס-מופתי" - המופתי הגדול, ככינויו ברייך הנאצי הגרמני, שאליו השתייך בגופו וברוחו). בתרפ"ט, השנה שבה גרם לרציחת 118 יהודים, בנו לו בשטח הזה שני אדריכלים יהודים, כמעט בהתנדבות, בית מרווח.

חג' אמין, הוגה רתימת האסלאם הלוחמני למלחמת חורמה ביהודים ובציונות ואבי הטרור הפלסטיני, היה גם נאצי אידיאולוגי, שבמלחמת העולם ניהל את התעמולה הנאצית למזרח התיכון מתוך גרמניה. היתה לו דלת פתוחה אצל היטלר והימלר, הוא בנה בבוסניה דיוויזיות ס.ס. והשיג "זיכיון" לביצוע השמדת יהודי ארץ ישראל במו ידי הערבים המקומיים, עם כיבוש השטח בידי רומל, כפי שציפו. המופתי גם מנע הצלת ילדים יהודים בתמורה לשבויי מלחמה גרמנים ודאג להשמדתם באושוויץ.

לאחר המלחמה, הבריטים לא רק לא שפטו אותו כפושע מלחמה, אלא אף אפשרו לו להמשיך להלחם בנו בשיתוף עם נאצים, עד יומו האחרון.

כעת מתנחלים יהודים בכרמו של המרצח הנאצי, ובביתו ישכון בית כנסת לזכר השואה: היש צדק היסטורי גדול מזה?

המופתי השכיר את הבית להיסטוריון הערבי-נוצרי ג'ורג' אנטוניוס, מן היוצרים יש מאין את המיתוס הפלסטיני המזויף, כדי לנטרל את תביעותיהם ההיסטוריות של היהודים. חג' אמין גייס את הפנאטיות הדתית בשירות "העניין הפלסטיני" ואנטוניוס סיפק למערב המשכיל נרטיב פלסטיני, פסוידו-מדעי, לנגח בו את הציונות. בהשראת אשתו קתי תיפקד הבית כסלון חברתי שבו נפגשו באווירה אריסטוקרטית האצולה הפלסטינית עם הפקידות הגבוהה הבריטית. שם חלקו אלה עם אלה את תיעובם העמוק מן היהודים ומפעלם. את מיטתה חלקה קתי, בין היתר, עם הגנרל ברקר הידוע לשמצה, מפקד הכוחות הבריטים בא"י ובעל הסיסמה "הכה את היהודים בכיסם". לימים, מצאו אנשי "ההגנה" מכתבי אהבה שלו בבית.

מתנחלים יהודים בערש הלאומנות הפלסטינית והאנטישמיות החברתית, האופנתית, בא"י: היש צדק היסטורי גדול מזה?

ב-16.4.48 הותקפה סמוך ל"בית המופתי" השיירה להר הצופים. הבריטים הפרו את התחייבותם להגן עליה ובמשך 6 שעות, לאור היום, הלכו ונרצחו באכזריות דר. יסקי, מנהל בית החולים הדסה, דר. משה בן דור, מנהל בית הספר לרפואה, חוקר הלשון דר. בנימין קלאר, דר. אברהם פריימן, מומחה למשפט עברי, רופאים, פרופסורים, אחיות, חולים. בבית המופתי ישב אותה שעה רגימנט בריטי (ה"היילנדרס" הסקוטים) ולא נקף אצבע.

וכמו שבחברון בתרפ"ט שמו הבריטים קץ לטבח בירייה אחת, אך רק לאחר שרוו מדמם של 68 יהודים, כך ליד בית המופתי הם לא שמו קץ לזוועה אלא אחרי 78 נרצחים. להיפך, הם מנעו מן הפלמ"ח לבוא לעזרת הנטבחים.

על גבול בית המופתי בנו הבריטים בניין קונסוליה יפהפה, המשמש – אלא מה? – מוקד להתנגדות הקונסולים להיות ירושלים בירת ישראל.

עכשיו, בריטים עוינים לא יוכלו לפתוח חלון מבלי לראות מבעדו, סמוך סמוך, מתנחלים יהודים: היש צדק היסטורי גדול מזה?

"בית המופתי" עומד בצומת מרכזית, בתפר של ירושלים ההיסטורית. שלטונות רמאללה, משרדי החוץ האמריקנים והאירופים ומשת'פיהם היהודים טוענים, ש"התנחלות" יהודים במקום הזה תמנע את חלוקת העיר ותסכל הקמת בירה פלסטינית בתוכה. מי ייתן! ואם כן, הזוג אירווין וצ'רנה מוסקוביץ, שרכשו את "כרם המופתי" ואתרים אסטרטגיים אחרים כדי לשתול בהם חיים יהודיים, קנו את עולמם ואת מקומם בתולדות ישראל.

רק שאלה אחת עומדת תלויה באוויר ללא מענה: מה קרה לנו, שאיבדנו את הכישרון לחוות את הסיפוק של ההישג, את נחת ההצלחה ואת שמחת הניצחון?

אליקים העצני

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה